על אורז, חלה ומשאלות קטנות

דפיקה רמה על החלון התערבבה לי בתוך חלום על חד קרן שפוסע בשביל של קשת בענן

"?אאנטי"

העמדתי פנים שאני לא שומעת
?יצאתי לחופשה. את לא רואה

.אבל הקריאה המשיכה

"??אאנטי? אאנטי"

? מה

?היא לא רואה שאני עסוקה

.השעה הייתה שמונה וחצי בבוקר
שעה שבה אדם נורמלי כבר לבוש מיטב מחלצותיו בדרך לעבודה, ולא קבור בין השמיכות

.אבל אצלי זה קצת אחרת

.אני נעה בין הזמנים
במרחב שפועם בין שעון לוס אנג'לס, ירושלים ובנגלור

בחמש וחצי בבוקר כבר קיימתי פגישת קואצ'ינג בזום שנמשכה עד שבע

חמש וחצי בבוקר זה אומר שכבר בארבע אני קמה בבהלה לבדוק שלא פספסתי את השעון המעורר
.ואז שוב בארבע וחצי
.ואז שוב בחמש

ודווקא אז סוף סוף נרדמת בנחת עד שהנודניק מעיר אותי שוב ושוב בחמש וחצי ומזכיר לי כמה אני שונאת שעון מעורר

אחרי מפגש כזה אני בדרך כלל חוזרת לעוד תנומת יופי קלה
.סוגרת טלפונים ועושה עיבוד לילי של החומר

.אבל הפעם זה היה אחרת

באותו הבוקר הטלפון לא הפסיק לצלצל ולהזכיר לי שהיום החדש כבר כאן

?מתי זה התחיל

.אולי לפני שבוע
.ואולי לפני חודש

כשהחלטתי שהגיע הזמן שלי, אחרי שנתיים וחצי במערה, מנותקת מהקקאו אהובי, לצאת שוב לאוויר העולם

.לא שרציתי לצאת

.העיניים כבר התרגלו לחשיכה של המערה ולקרירות שלה
.ואור הבחוץ סינוור והבהיל

.אבל כשהשעה מגיעה, היא מגיעה

אחרי שנתיים שאני מחכה להזדמנות להימלט מהודו ולחזור לקקאו שלי
אחרי שנתיים שבהן קיבלתי הצעות מפתות לשיתופי פעולה בינלאומיים, כאלה שקשה לסרב להן, ובכל זאת סירבתי

אחרי פגישות עסקיות באירופה, נסיעות סודיות עם מליונרים בג'יפ משוריין ברחובות לונדון השוממים וארוחות מפונפנות עם השגרירות

.הבנתי דבר אחד

.זה לא השוקולד

המתנה האמיתית שלי היא לדבר עם מספרים ויחסים
לחבר חומרי גלם תמימים לנוסחאות שיודעות לייצר קסם

.זה יכול להיות עם קקאו
.אבל לא בהכרח

אחרי שנתיים מטלטלות בהודו, שבהן היה לי ברור שקקאו והודו לא בדיוק הולכים ביחד, ובטח לא שוקולד טבעוני, ריחמנא לצלן, בתרבות שלמה שסוגדת לחלב, הבנתי משהו אחר

הנוסחאות שלי יודעות להזכיר לגוף את הטבע האמיתי שלו

.אהבה

.עם קקאו וגם בלי

ואחרי שנתיים כאלה החלטתי להקים חברה בהודו למשקאות המרפאים שלי

עם הרבה רעד ושקשוקים, לצד ידיעה מאוד ברורה שהמתנה הזאת רוצה להגיע לעולם

.והיא רוצה להגיע דרכי

ושמספיק להעמיד פני ישנה ולרחם על עצמי

ואז הגיע השלב הכי נוראי

.לבחור שם לחברה

מי אתן אמהות, שבוחרות שמות לילדים שלכם בשבריר של רגע, ועוד אחרי לידה, גוואעלד

.שלושה ימים ארוכים שבהם לא יצאתי מהבית

.אני, צ'ט ג'יפיטי וקלוד

שאלתי, חקרתי, הרמתי כל אבן
.למדתי סנסקריט, לטינית, יוונית ומצרית עתיקה

בדקתי את ההיסטוריה של משקאות מרפאים ומה הערכים שאני רוצה להכניס לחברה

.ובעיקר עברתי שוב בדרך המוכרת

.זו שמסבירה לי למה זה לא אפשרי
.למה זה לא יקרה
.ולמה אני בכלל לא יודעת מה אני עושה

.את כל התירוצים היפים שאני כבר מכירה מכל הכיוונים

אחרי שלושה ימים כאלה, במעבדה שרצה בתוך המוח שלי, לבושה בפיג'מה ואוכלת בעיקר מה שיש זמין, הבנתי שהגעתי לקצה

האוכל הזמין במקרה הזה היה אוכל ביתי שהשכנה מכינה
ערימות ענק של אורז קראלה שמנמן לצד סבג'י ירקות חריפים עם קוקוס מגורר טרי

אחרי שנתיים בהודו, שבהן אוכלים אורז עם כל דבר, הגעתי לרגע שבו אני לא יכולה יותר להסתכל על אורז

.דברי איתי על הכל
.רק לא על אורז

.כל מה שחלמתי עליו היה דבר אחד

.חלה טרייה עם חומוס ושמן זית

?מה בסך הכל ביקשתי

?אבל מה לי ולחלה עכשיו באמצע בנגלור

.ואז הגיעה הודעת ווטסאפ משום מקום

.הזמנה לערב נשים בבית חב"ד

ליבי, את לא מבינה, שפכתי את ליבי בפני הרבנית של בית חב"ד, אחת הנשים המדהימות שאני מכירה

אני רק חולמת על חלה.
.חלה עם חומוס
.את לא מבינה איך בא לי

."יש לנו חלות בקבלת שבת"

קבלת שבת באותו רגע, אחרי שלושה ימים בפיג'מה מנסה למצוא שם לחברה, נשמעה לי כמו היעד הכי רחוק בעולם

להגיע לבית חב"ד זה שעה נסיעה במקרה הטוב לכל צד.
.באובר
.בכבישים של בנגלור

.פיח
.אבק
. פקקים

.כן אבל," היא אמרה"
".תראי, יש לנו חלה כל יום בעצם"

...כן, אבל הכבישים

".אנחנו נגיע אלייך. מה הבעיה? שלחי כתובת"

.שלחתי

"?ואם את יכולה לשלוח הכי מוקדם שאת יכולה, בסדר"

באותו רגע, אם היא הייתה מצליחה לשגר לי חלה דרך הטלפון, הייתי זוללת אותה

כמה קל להגשים לך משאלות, היא ענתה לי בצחוק

.ואני, שכחתי

ובשמונה וחצי בבוקר, סתורת שיער וטרוטת עיניים, פתחתי את הדלת בעצבים

?מי מעז להפריע לשנת היופי שלי

.הרגשתי באותו רגע כמו באבא יאגה

".קורייר אאנטי"

.לאאא. זה לא אני

.הרגשתי את כל העצבים המזרח תיכוניים שלי תכף עולים

".פוד דליברי"

???מה

.ואז הוא אמר את מילת הקסם

"קאבאד"

הצליל המתוק ביותר, ההגייה ההודית לחב"ד, קאבאד

.ובאותו רגע הפכתי מבאבא יאגה זועמת לדובוני איכפת לי

לבושה בפיג'מה, בלי קפה, בלי הטקס הרגיל של משקה אנרגיה וסופר פודס, קרעתי בחייתיות את האריזה

ובשמונה וחצי בבוקר ניגבתי חלה טרייה עם חומוס וסחוג

.והתענגתי

ובפעם הבאה שמבקשים משאלות

אולי באמת כדאי להיזהר במה מבקשים