שמלה צהובה

.הפוסט שלי מתחיל בשמלה צהובה. צהובה ומכוערת

.ממש

מסוג השמלות האלו, לסבתא שלי היתה כזאת בשנות השלושים, שמלות חלוצות גלותיות, ששום דבר לא יהרוג אותן

לא כביסה, לא כתמי עבודה ולא התפלשות בתוך בוץ

.זאת שמלה שנשארת. שעומדת על דעתה
.אני פה ושום דבר לא יזיז אותי

בהתחלה הייתי גאה ברכש החדש שלי, 399 רופי באמזון. מפתח השרוולים, הדוגמה הצבעונית. נפילת הבד

.ואז הבנתי שנשארתי שם לבד

.זאת היתה סתם שמלה זולה. לא יותר

היא לא גרפה מחמאות, למעשה אנשים השפילו מבט נבוך כשראו אותי לובשת אותה
.חוץ מההודים

אם יש משהו אחד שאני אוהבת בחיים פה, זה החופש ללבוש בגדים צבעוניים הכי לא מתואמים ולא קשורים זה בזה, ולהילך איתם בגאווה גמורה

.לאף אחד לא איכפת

עוד הרבה לפני קמפיין הפיגמות של דלתא, ראיתי נשים יוצאות להליכה לבושות פיג'מה עם הדפס טרקטור צבעוני בלי להתנצל
גברים כאן לובשים פיסת בד דקיקה שמכסה את החלציים שלהם. ובעיקר. זה טבעי לכולם

כאילו יש איזה מוסכמה לא כתובה להרגיש הכי נוח בתוך הבגד. לא חשוב איך זה נראה בחוץ
בהודו אפשר ואפילו רצוי לחרוש על הבגד עד כלות, מבלי להתבלבל. אולי כי אף אחד כאן לא מחבק אותך ולא מרחרח אותך. ואולי כי בהודו הבגד שלך הוא חלק מהזהות שלך. הברהמין שלובש עור של נמר. הנזירה שלובשת שחור. היוגי שלובש לבן

.בחר לך צבע ותדבק בו

ובמקרה שלי, נתקעתי על השמלה הצהובה. זו מהלייקרה שאני רק מחכה לסיבה להחליף אותה ובאותה נשימה משמחת אותי כמו אותה ילדה בת חמש שתמיד רצתה איזו שמלה צהובה ונעלי סירה אדומות. ואם אפשר ביחד

הודו מעלה בי הרבה שאלות כבר שנתיים. למה אני שכל כך מתעסקת בחופש חיה במקום שמרגיש לי הכי לא חופשי בפלנטה

"יהה, הודו, איזה כיף לך"

אחרי חיים שלמים במדינה קטנה שכולם מכירים את כולם, שהחוק גמיש ותמיד יש ועדת חריגים ולפנים משורת הדין, הודו נחשפה בפניי כמו סכין תער. כאן אני פוגשת מערכת חוקים נוקשה. מנגנונים צפופים שמסרבים להשתנות
הודו שפגשתי לפני שנתיים היתה לא גמישה, לא חופשיה והקאסטות עמדו זקופות ואמרו את דברן גם אם בהסתר. נשים הודיות שהכרתי לא היו בטוחות להביע את קולן כמו נשים מערביות ולא חופשיות לאהוב

יש את הנסתר, יש את הגלוי, והכל מקופל ומוטמן מתחת להמון שכבות של הסארי. בהודו נישאים בשביל המשפחות, מתחתנים למען המשפחה, הכל למען ההורים

המעצמה הטכנולוגית האדירה חיה בעולם של אהבה שלא השתנה הרבה מאז ימי ביניים

.ודווקא שם מצאתי את האהבה

ודווקא שם מצאתי את החופש, כשהסכמתי לנקות מהדרך מה שהפריע

אולי ככה זה, אם את רוצה לפתח אומץ את מקבלת הזדמנויות מפחידות

אם את רוצה לפתח הצלחה דווקא הכישלון יראה לך את הדרך לשם

ואם את רוצה לפתח שריר חופש? תקני לך שמלה צהובה

כי רק בשמלה הצהובה, זאת שאפשר לחרוש עליה כמה שרוצים, היא מין רגע כזה ביום שבו אני מרגישה הכי חופשייה, באמת